המשך קריאה

הרבה פעמים בחיים המודרניים, בגלל שחלוקת הכסף (המשאבים האנושיים) אינה מחולקת בצורה הוגנת והניכור גדול – הסבל והקשיים של אנשים "עוברים ידיים" – זתומרת בנאדם שסובל, ואינו מקבל תמיכה או אהדה מהחברה המנוכרת, מעביר את הסבל לאחרים בסביבתו והמעגל אינו נסגר בחברה כולה אלא במעגל המעמדות. בקהילה מצומצמת שחיה ביחד ישנה ערבות הדדית והמעגל נסגר בתוכה. כך גם פועלים עקרונות האקולוגיה. כשאין סגירת מעגל והסימביוזה בין הגורמים מופר – יש תופעות קשות של מלחמת הישרדות והכחדה.

איך אפשר לצאת מהחיים המודרנים שכ"כ הרבה אנשים בעבר ובהווה נוהרים אליו? קודם כל להיווכח בתחושה הפנימית שמשהו ביסוד של חיים אלו פגום וכמעט בלתי ניתן לתיקון. להיווכח בשאלה האם שווה המאמץ לתיקון פנימי והתאמה אישית למשהו שחלקיו פגומים. לעיתים אנו מתרגלים לאזור המחייה שלנו, לכל מה שאנו מכירים מסביבנו, וגם כשהתנאים מחריפים ואנו סובלים – לא נעשה את הצעד לצאת החוצה, כמו חיה שהתרגלה להיות כבולה ובעצם כך אנו הופכים להיות בכלא שאנחנו עצמינו הסוהרים בו. כפי שנכתב בספרו של יורם יובל 'סערת נפש': "החופש עלול להיות מפחיד. אולי בגלל זה נוח לנו לא להרהר בבחירות שלנו במשך שנים ולחיות את חיינו כמו אסירי עולם בכלא שאנחנו עצמינו הסוהרים".

החברה המודרנית עסוקה ביצירת בעיות ופתרונן. כולם מסתכלים על העלייה בתוחלת החיים בתור הדגל שמסמן את ההצלחה של המודרניזציה אבל מה שהם שוכחים זה להכניס למשוואה את הקורבנות שנפלו בדרך ולא הגיעו לתוחלת החיים הגבוהה, או הגיעו לאחר סבל שלא יתואר. אם יהיה ממוצע תוחלת חיים יחד עם האושר של אוכלוסייה מודרנית ליד אוכלוסייה פשוטה ואקולוגית יכול להיות שנגלה דברים מעניינים. לא מן הנמנע גם לשלב אלמנטים מודרניים ואקולוגיים יחדיו.

העתיד מתחיל היום.
לא מחר.

 – האפיפיור ג'ון פול השני

החזקים מכל הלוחמים הם זמן וסבלנות

 – לאו טולסטוי